ילדות בפלונסק

"היה בה, בפלונסק, משהו מיוחד במינו. לא הייתה זו עיר גדולה, לא מפורסמת, אף לא עשירה. עיר מחוז קטנה, רוב בתיה בתי עץ, שצמחה על גדות הנהר פלונקה סביב מבצר שבנה נסיך פולני בימי הבינים" (בר־זוהר, עמ' 21). תושביה היהודים נטו להשכלה, ל'חיבת ציון' וללימוד עברית. דוד פרישמן, האינטלקטואל היהודי אמר 'כי ההשכלה מפלונסק יצאה למלוך'. חלקם של בני פלונסק בעלייה השנייה מפולין הרוסית היה גדול באופן יחסי מאשר מכל עיר יהודית אחרת. בן־גוריון הגזים בזיכרונותיו, וסיפר על עיירתו הקטנה והעלובה למדי (היו בה כ-8000 נפש מהם כ-5000 יהודים) שהייתה 'העיר העברית המתקדמת ביותר בפולין'.


פלונסק

 

משפחת גרין

הסב, צבי אריה גרין, סוחר אמיד שהיה בנעוריו מורה לעברית, היווה דמות מפתח בחייו של דוד הקטן שכונה 'דובצ'ה'. לימים סיפר כי הזיכרון הראשון שלו היה נוהגו ללכת מדי יום ביומו למשרדו של הסב שהתפנה מעבודתו, הושיבו על ברכיו, ולימד אותו בסבלנות מלים עבריות. סגנון הלימוד מכונה 'עברית בעברית', כאשר הזקן הצביע על איברי הגוף או חפצים שונים ואמר את שמם בעברית: "כך היתה לו העברית כשפת אם שניה, והוא היה מדבר וקורא בה בנפשיות". (בר־זוהר, עמ' 26).

בנו אביגדור סיפר עליו: "יהודי יפה, בעל קומה ובעל צורה. אדוק היה ומדקדק במצוות. לא עלה על יצועו בלילות בטרם קרא חמישה פרקי תנ"ך. במאבק הרעיוני דתי, שפילג את היהדות, התייצב במחנה ה'מתנגדים', לחם בחסידים וראה בהם 'עובדי אלילים וכופרים בעיקר'. איש משכיל היה - שלט שלוש שפות - עברית, פולנית וגרמנית, ובזקנתו הוסיף עליהן את הרוסית. בספריתו העשירה בלטו כרכי הפילוסופים: שפינוזה, אפלטון, קאנט. בקי היה עד מאוד בספרי המחקר העבריים 'מהרמב"ם ועד הרנ"ק, הוקיר את משה מנדלסון והעריץ את סמולנסקין, עורך 'השחר'. אך דומה, שעיקר אהבתו נתון היה לשפה העברית". (בר־זוהר, עמ' 25). הם היו מתנגדים בעיירה של חסידי גור, והסב כעס על רבניהם שמנעו מחסידיהם לשלוח את ילדיהם לבתי ספר של הממשלה, וכך גדל דור של בורים. 

על אמו כתב אביגדור: "אמי לא הייתה מלומדה, אבל הייתה די חכמה למדי מטבעה. אביה היה למדן והחזיק בנושנות, שכל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות". (זכרונות א, עמ' 3).

האב אביגדור (ויקטור) גרין
האב אביגדור גרין היה אף הוא 'מתנגד' כאביו, וכמוהו היה משכיל וקנאי לשפה העברית. במקצועו היה מעין 'כותב בקשות' שמורשה לעסוק ביעוץ משפטי חלקי ולהופיע במידה מוגבלת בבתי המשפט. סוג של דרגה אחת מתחת לעורך דין.

האב: אביגדור (ויקטור) גרין



אביגדור היה גבר תמיר ונאה, הקפיד על הופעתו ופניו סגלגלים ועטורים בזקנקן קיסרי מטופח. הוא ויתר על הלבוש החרדי המסורתי של קפוטה שחורה וארוכה - לטובת חליפה אירופית קצרה, עניבת פרפר ולפעמים אף כובע צילינדר, דבר שגרר לרינונים בעיירה. 
תום שגב מסתמך בביוגרפיה שהקדיש לדוד בן־גוריון על חבר ילדותו, שלמה צמח, וכתב על האב אביגדור גרין: "ייחסו לו קלות ראש ליצנית וגם ריכלו שבביתו משחקים בקלפים. צמח כתב שגרין היה איש לבבי, 'אך לא הקפיד בין שלי לשלך'". (שגב, עמ' 27).

       
 משפחת גרין - במרכז האב והאם החורגת 
הנער דוד יושב בשורה הראשונה

 

כאשר הוקמה תנועת 'חובבי ציון' ב - 1884 היה אביגדור גרין בין ראשוני המצטרפים אליה, אך שגב ייחס זאת לרצונו להסתופף בחברתם של אנשים שנמנעו מלהראות בחברתו. הוא גם ציטט את שלמה צמח ש"ידע לספר שגרין 'לא מיהר' להעביר לקופת התנועה את דמי השקלים שמכר: הוא היה מוציא את הכסף לצורכי ביתו וכשנדרש להחזירו – התקשה לעשות זאת. על כן החליטו באגודה שלא ימכור עוד שקלים". (שגב, עמ' 31).
שלמה צמח, היה נער יפה תואר, גבוה מחברו דוד שהיה ילד נמוך, מוכשר ממנו בלימודים ועלה שנה אחת לפניו ארצה. אריה (בודה) בודנהיימר הקדיש ספר ליחסיהם של השניים כתב: "משפחת צמח הייתה מהמשפחות הנחשבות בפלונסק. אמידה, מכובדת, בעלת עסקים, ובניה תלמידי חכמים. אבא צמח הכיר בערך עצמו, בערך ביתו ובמעמדו. בית אביגדור גרין היה בית פשוט ופרנסתו דחוקה". (בודנהיימר עמ' 18). צמח, שטרח לספר את הפרטים הנעימים פחות בביוגרפיה המוקדמת של בן־גוריון, חטף סטירה מאביו כאשר נודע לו שביקר בבית משפחת גרין. 

האב אביגדור היה קפדן בצורה קיצונית, ואמרו עליו שאפילו לשלוש הסיגריות שלו, שעישן מדי יום היו שעות קבועות. דוד ירש מאביו תכונה זו ועל פי בודנהיימר אף "מידה אחת הייתה בו שגם בבנו היא מצויה – הוא היה בעל מחלוקת, וכשאני קורא עכשיו איך נלחם בן-גוריון באשכול, נזכר אני באביו ובמלחמתו בחברת קדישא של פלונסק". (בודנהיימר, עמ' 18).
שנתיים לאחר יסוד "חובבי ציון ילדה שיינדל, שאיבדה שישה ילדים בלידתם, את הרביעי במניין ילדיה, שנותרו בחיים, דוד יוסף גרין. 
 
האם שיינדל
אביגדור נשא לאשה את דודניתו הרחוקה, שיינדל פרידמן, בת יחידה לבעל אחוזה, שהביאה עמה בנדוניה שני בתי עץ בקצה 'רחוב העזים', שביניהם גן גדול. שיינדל הייתה אישה נמוכה ובעלת תווי פנים בולטים. ככל הנראה הייתה אישה חולנית כי ששה מאחד עשר ילדיה מתו סמוך להיוולדם.בדובצ'ה טיפלה בתשומת לב יתרה בשל הטראומה של אובדן ששת ילדיה.
בזיכרונותיו כתב: "לחברותיה נהגה לומר: איזה ילד יש לי! נדמה לי שהיה לה יחס מיוחד אלי (או שמא זה נדמה לי...) ממאכליה זכור לי טעם אפונה שהייתה מבשלת, אותה אוהב אני עד היום'. אימו שיינדל שהייתה גאה בבנה זה אמרה עליו לקרובי המשפחה: כי יש לי בן אברהמ'לה העתיד להיות גדול בתורה ויראה – זאת יודעת העיר כולה. אבל כי גדל אצלי בן דוד'ל (כינוי למלך המשיח) – וזאת יידע העולם כולו!" מתוך ספרה של ברכה חבס. (בית אבי, עמ' 14).
 
דובצ'ה היה נמוך קומה כאמו, ובעל ראש גדול באופן יחסי לגופו. אביו המודאג נסע להיוועץ ברופא מומחה בעיר פלוצק. הרופא בדק את ראש הילד, וניבא לאב שבנו יהיה איש גדול. 
בר־זוהר כתב: "יחסים מיוחדים שררו בין האם לנער השתקן. היא העדיפה אותו על אחיו, הן בשל תבונתו, שהייתה לה מקור גאווה, והן משום שחשה כי הוא זקוק לה; בריאותו הייתה רופפת, חשוף היה למחלות ולפגעים, ולא פעם היה מתעלף. בדאגתה לו, אף עזבה את ביתה ואת שאר ילדיה, כדי לעשות אתו קיץ בכפר למען בריאותו. והוא, שלא נהג לשחק אף עם אחיו ואחיותיו, קשור היה אליה בכל מאודו. גם כשהגיע לזיקנה מופלגת זכר עצמו ישוב אצל שולחן במטבח 'ולידי אימא, הסורגת פוזמק'. מותה הפתאומי, לאחר לידה, הלם בו וזעזע אותו קשות. 'מות אמי היה המכה הקשה ביותר שהוכיתי בילדותי'זמן רב לא הצליח לעכל את האמת המרה. 'לילה לילה ראיתי אימא בחלומי, הייתי משוחח אתה ושואל אותה: למה לא רואים אותך בבית? ושנים רבות לא חלף הכאב". (בר־זוהר, עמ' 25). עם חלוף השנים היטשטש דיוקנה של האם, שלא נותרה תמונה או תצלום שלה, בזיכרונו – אך הגעגוע והצער לא חלפו כל ימי חייו. 

"כעבור יובל שנים יאמר עליה באחד מנאומיו: 'האם - היא גם האדם היקר ביותר לכל בן אדם או בת אדם. אימא שלי מתה עלי בילדותי, כשהייתי בן עשר, אבל אני זוכר אותה היטב, כאילו היא חיה עדיין. ואני יודע שהיא הייתה סמל הטוהר, האהבה, האצילות האנושית והמסירות'". (שם, עמ' 25).
כל חייו דיבר על האובדן, ואפילו בגיל 80 כתב: 'אין כאהבת אם. אין כלל מחיצה בין ילדי ובין אם. בן לאימא הוא תמיד ילד וכשאימא הולכת – אין חילופין. זוהי לא קרבה, ויותר מאהבה, זוהי הזדהות. ומשהו יותר מזה. כי אהבת אם – אין דומה לה. תיתכן רק אם אחת – והיא הכול. ולמעלה מזה, ואם היא הולכת ואינה – שום איש, שום חבר, שום ידיד, שום אוהב אינו יכול למלא מקומה. נשאר חלל, חלל ריק, שופע צער, געגועים, צער וגעגועים ללא הרף, מי ימלא מקומה? יתמות, יתמות". (שגב, עמ'28). הפסיכולוג ד"ר אבנר פלק מצא זיהוי בין יחסו לאם למחויבותו חסרת הגבולות לארץ ישראל. גם תום שגב כתב: "הוא זיהה אותה עם אמונתו כציוני 'יסוד העם היא האם'. 'החלום על א"י ינקתי לתוכי עם חלב אמי'". (שגב, עמ' 28).



לימים, היה לבן־גוריון יחס מיוחד לאחייניתו שיינדל'ה, בתו של אחיו הבכור אברהם - שנקראה על שם אמו. היא הייתה צעירה נאה מאוד, תוססת ומלאת חיים. בן־גוריון תכנן להעלותה לארץ ישראל, אך איחר את המועד והיא נספתה בשואה.


המשך יבוא.....

״ייחסו לו קלות ראש ליצנית, וגם ריכלו שבביתו משחקים בקלפים. ״

״יש לי בן אברהמ'לה העתיד להיות גדול בתורה ויראה – זאת יודעת העיר כולה. אבל כי גדל אצלי בן דוד'ל (כינוי למלך המשיח) – וזאת יידע העולם כולו!״

FacebookYoutube

דוד בן־גוריון 1886  -  1973

תגובות קודמות:

 
 
איתי נתיב 27/05/2017
תודה רבה! המאמר מדהים, מלא עניין עזר לנו מאוד !!!!!!!!

אתר "אישי רחוב" 13/02/2017
הקישור להספד בפרויקט בן יהודה http://benyehuda.org/brenner/belondon_024.html

משתמש אנונימי 12/02/2017
מבקש לקבל בתודה את ההספד של ברנר על גיסין
YOSI-Z1@ZAHAB.NET.IL


 
ביבליוגרפיה - דוד בן־גוריון

מחבר/ים: מיכאל בר-זוהר
שם הספר: בן - גוריון - בן - גוריון [א]
שם ההוצאה: מגל בע"מ
שנת ההוצאה: תשמ"ז, 1987
קיצור: בר-זוהר א או ב
 
 
מחבר: דוד בן-גוריון
שם הספר: זכרונות
שם ההוצאה: עם עובד
מקום ההוצאה: תל אביב – יפו
שנת ההוצאה: תשל"ב-1971
קיצור: זכרונות א או ב
 
 
מחבר: אריה (בודה) בודנהיימר
שם הספר: בזכות החבר מפלונסק
מסעותי עם שלמה צמח ודוד בן-גוריון
שם ההוצאה: הקיבוץ המאוחד
מקום ההוצאה: תל אביב – יפו
שנת ההוצאה: 2010
קיצור: בודנהיימר
 
מחבר/ים: יוסי גולדשטיין
שם הספר: בן־גוריון, ביוגרפיה - בן-גוריון: ביוגרפיה - ספר ראשון: כיבוש והנהגה
שם ההוצאה: הוצאת אוניברסיטת בר אילן
שנת ההוצאה: 2019
קיצור: גולדשטיין
 
מחבר: תום שגב
שם הספר: מדינה בכל מחיר – סיפור חייו של דוד בן-גוריון
שם ההוצאה: כתר
שנת ההוצאה: 2018
קיצור: שגב
 
 
מחברת: אניטה שפירא
שם הספר: בן-גוריון – דמותו של מנהיג
שם ההוצאה: עם עובד, ספרית אפקים
שנת ההוצאה: 2015
קיצור: שפירא
 
שם הספר: דוד בן - גוריון, בית אבי
שם ההוצאה: הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת ההוצאה: תשל"ה
הספר מבוסס על תוכנית הרדיו 'בית אבי' בעריכתם של פיטר פריי ועמוס אטינגר
קיצור: בית אבי
 
שם הספר: בן-גוריון בסג'רה והאיכר רוגצ'בסקי
מחבר הספר: בן-ציון מיכאלי
שם ההוצאה: משרד הבטחון – ההוצאה לאור
שנת ההוצאה: תשנ"א 1991
קיצור: בסג'רה
 
שם הספר: אנו עולים  
שם המחברת: רחל ינאית בן־צבי
שם ההוצאה: ספריה לעם – עם עובד
מקום ההוצאה: תל אביב – יפו
שנת ההוצאה: תשכ"ב-1962
קיצור: ינאית